בגיל שמונה חודשים היו לזוהר הרבה הפרעות שינה. לא זו בלבד שזמן ההרדמות ארך בין 30 ל 40 דקות, הוא נהג להתעורר 3-5 פעמים בלילה. לפעמים לאכול, לחזור למעגל שינה או שהטמפ בחדר לא היתה נוחה לו.
שנת הבוקר שלו היתה חמקמקה. היו בקרים שהצליח להרדם בעשר ולפעמים נרדם רק בצהרים. הוא דילג על שנת הבוקר ובדרך זו גרר עייפות למשך היום. לא משנה איזו פעילות קדמה לשינה הזו, שנועדה להוציא אנרגיה לקראת השינה, היו פעמים שהוא סרב להרדם.
בנוסף לכך, שמתי לב שאני לא יכולה להשאיר אותו לבד. מהיותי אם חד הורית רוב הזמן הייתי איתו, כי הרי הוא עוד לא היה במסגרת. פעם בשבוע היינו יוצאים למעגל אימהות. בחורף הפסקנו את שיעורי השחייה מאחר ואחרי כל שיעור הוא היה חוזר מקורר. הקושי הזה להשאר לבד, היה אבן נגף בכל הנושא של השינה וכן בעתיד, להסתגלות בגן.
היתה לו נסיגה באוכל. בהדרגה הוא הפסיק לאכול אוכל מוצק, והעדיף תמל. חשבתי שזה נובע מכאבי בקיעת שיניים. ואם באוכל עסקינן, הוא סרב לשבת בכסא האוכל. הייתי צריכה להשתמש בתחבולות, בשביל לגרום לו לשבת איתנו בארוחת הצהרים בעוד שידעתי שגם כך הוא יסיים אותה בתמל.
לקח לי זמן להחליף לו חיתול. כל טקס כזה ארך כמה דקות תמימות עד שהצלחתי להשכיב אותו ברוגע ולהחליף לו.
לאור כל זאת, פניתי לקבל יעוץ שינה המתאים לגילו, קבלתי כמה עצות טובות ואכן ניכר שיפור בשינה.
הנחות יסוד לקראת השינה
קפיצות גדילה בגיל 6-8 חודשים יש קפיצת גדילה משמעותית, בה הוא מתחיל להבין הקשרים ותגובות. ההתפתחות קוגנטיבית הזו באה לידי ביטוי בהבנה שא' מוביל לב'. בנוסף קפיצת גדילה גורמת לגוף לפנות משאבים לטובת צמיחה. זה יכול להתבטא באי שקט, תאבון משתנה והפרעות שינה.
שמתי לב שבשנה הראשונה, חווינו יותר קפיצות גדילה מאשר מצב סטטי. מהסיבה הזו ידעתי שצריך להוריד הילוך ולהיות קשובים לצרכים שלו. מאחר ולא עבדתי באותו זמן, יכלתי להיות עם זוהר, לתת לו את ההרגשה שהוא עטוף ומוגן, הרגשתי שאנו בונים יחד יסודות טובים להתפתחות שלו. רציתי מאוד שישתווה לנוהל ההתפתחות המצוי בספרים ויהיה לי שקט אבל זה לא מתנהל כך. כשעלתה בי ההבנה הזו והפסקתי לשנות או לתקן משהו, היה לשנינו קל יותר.
טקסים והרגלים קבועים. זוהי הנחיה טובה באופן כללי להתנהגות עם תינוקות. ליצור טקסים על גבול השעמום, לא לאלתר או להמציא משהו על הדרך שלא יהיו הפתעות. התינוק צריך לקבל בטחון, הוא יודע מה הולך לקרות ומתוך כך לבנות אמון בהורה, בתהליך וכמובן בעצמו. גורם הפתעה מסית אותו מתהליך שינה תקין. לכן עלינו ליצור הרדמות קבועות ומשעממת שמעבירות מסר ברור ואחיד.
טקס קימה בוקר – טקס חשוב מאוד שמפריד משנת הלילה. פותחים את החלון/ מסיתים את הוילון שיכנס אור לחדר, אפשר לשיר שיר קצר, לחייך אליו, להרים אותו, להכניס שמחה, מוסיקה, בעיקר להראות לו אור יום.
טקס שינה בוקר– לאסוף משחקים, להפחית גירויים, פחות קולות, לכבות מוסיקה, לכבות אורות, להחליף חיתול, לעשות עיסוי, מוסיקת גלי אלפא, כל זה במטרה להגיע למצב של הרפית הגוף. במשך היום הטקסים דומים בשביל להעביר את המסר- עכשיו הולכים לישון.
טקס שינה ערב– לשיר לו שיר, לתת לו לכבות את האור, להגיד לילה טוב, הרדמה ללא גירויים, לסיים את השיר ולהניח במיטה, לעודד לקראת השינה שיבין שזה מגיע, להשאר לידו עד שהוא נרדם. לעיתים הייתי מראה לו בחלון שיש חושך בחוץ ואומרת שהולכים לישון.
הערה חשובה– אפשר להוסיף שינה קצרה אחהצ במידת הצורך, בהתאם לשעת השינה בערב. לרוב שעת אחה"צ ארכה 40 דקות, שעה אחרי היקיצה התחלנו את טקס שנת הלילה.
הטקסים זה השלד של התהליך. כשאמצנו אותם לשגרה שלנו, היתה הטבה משמעותית באיכות השינה. הוא התעורר פחות וכן זמן ההרדמה התקצרה משמעותית.
עקביות. להיות עקביים בשיטה שבחרנו, לא משנה מהי. העקביות למעשה אומרת שלא כדאי לבחון לפי מקרה אחד אלא רצץ של מקרים. אם יום אחד השינה היתה פחות איכותית ומסיבה כלשהי, למשל כאבי שיניים, רצף השינה השתבש, לא נסיק מכך שיש בעיה אלא לשמור על הטקסים והרצף.
סימני עייפות. פיהוק, גירוד בראש, איבוד שיווי משקל, הנחת הראש על המשטח, שפשוף בעיניים הם סימנים מקדימים המצביעים על עייפות. הבנה וזיהוי של הסימנים מראש חשובים מאוד להקניית הרגלים תקינים. סימנים אלה הם המצפן שלנו ועלינו להיות קשובים לתינוק בעוד מועד ורצוי בזמן.
אחרי שהבנו את החשיבות של זיהוי סימני העייפות, בל לנו לשכוח את התזמון. חשוב מאוד להשכיב לישון בזמן, כלומר לא לפני ולא אחרי. אם נשכיב לישון לפני סימני עייפות כי אז יקח זמן להרדם ולפעמים מהתסכול שלא מצליח להרדם, יאבד את השינה. לכן כשהוא מראה סימני עייפות, יש להשכיב בטווח של 20 דקות מזיהוי הסימנים. מחזור שינה הוא מינימום 45 דקות.
וגם ההיפך, לא להגיע למצב של עייפות יתר, כי אז הוא מפריש אדרנלין, יש לו הרבה מרץ, העייפות תגרר למשך אותו יום, יתקשה להרדם ויתעורר הרבה פעמים והשינה לא תהיה איכותית. ברוב הפעמים התייחסתי למועד הופעת הסימנים לפי זמני היקיצה, בטווח של שעתיים מהיקיצה הקודמת, זה עזר לי מאוד להיות עירנית להופעתם. נניח אם התעורר בשעה 10:00, בשעה 11:45 התחלתי לעקוב אחרי הסימנים.
להתחייב לתהליך. בזמן שאנו עם התינוק, חשוב להיות איתו במאת האחוזים. בדרך זו אנו מעניקה לו את הבטחון וההבנה שאנו שותפים בכל העשייה, ההצלחה שלו היא הצלחה שלנו והכוונה היא, לא לשוחח בטלפון באותו זמן או לעסוק בפעילות אחרת, להתכנס לתהליך, לכוון את עצמנו לכך, להיות נוכחים. כך נצליח לזהות מה התינוק צריך, אולי עוד מגע, אולי שיר ערש, העיקר להיות בתוך הרגע. המסר- אני איתך עד שתצליח, אני יודעת שאתה עייף ולכן אני כאן לעזור לך.
גמישות. לכל תהליך להביא מעט גמישות. לצד הכללים הברורים, ההרגלים והטקסים, יש להיות גמישים מעט. למשל בימי שישי כשיש ארוחה משפחתית, ורוצים לבלות עם המשפחה, אפשר לצאת מהשגרה ולהשכיב לישון מאוחר יותר. למחרת לחזור לטקסים.
חרדת נטישה. לתינוקות אין תחושת זמן. הם לא יכולים להבדיל בין דקה לשעה. מבחינתו אם הלכתי ולו לחצי דקה, הוא סבור שנעלמתי להרבה מאוד זמן. חשוב לתת מענה גם לסוגיה הזו במשחקי קוקו, ללכת לדקה ואז להגדיל את הזמן, או לקרוא לו ממקום שאינו יכול לראות אותי. בדרך זו הוא לומד שני דברים: האחד -מבין שאני קיימת גם כשהוא לא רואה אותי והשני- הוא לומד להעסיק את עצמו ולהפחית את התלות בהורה.
פעילות במהלך היום. בכל סבב של ערות, הקפדתי להאכיל אותו, ארוחה מזינה. לאחר מכן פעילות על המשטח, רצוי משחק או שניים כדי שישמור על מיקוד, מוסיקה, שירים. לאחר שעתיים הולכים לישון. אם הוא זקוק להוציא אנרגיה, לצאת יותר במהלך היום, לשים על המשטח הרבה, לצאת למעגלי אמהות, שיעורי שחייה.
לשמור על שקט פנימי. לשדר כל הזמן בטחון, להראות לו שאני יודעת מה אני עושה ולאן אני הולכת והוא יכול לסמוך עלי. אם הוא חווה לחץ והעדר סבלנות, זה מחלחל אליו והוא מרגיש אבוד ומבולבל. גם במצב של בכי, לתת מענה לבכי אבל לא לצאת מאיזון, בכי זו צורה של הבעה, ביטוי בשפת התינוקות.
איך התהליך מתבצע
- מתחילים בטקס שינה– אני אוהבת לערוך טקס שינה ארוך, מהנה, חוויתי, בלי לחץ. טקס הכולל מקלחת, עיסויים, לקרוא סיפור, לומר תודה על היום הנהדר הזה. לסיים אותו בגישה חיובית.
- מניחים בעדינות במיטה לתופף על החזה / בטן ורק אם הוא בוכה להרים אותו, אפשר להניח יד עמוקה שתתן לו מגע עמוק, הכל באוירה של שקט.
- רק אחרי שהוא נרדם, לצאת מהחדר. לפעמים חיכיתי יותר זמן לוודא שהוא נרדם, כדי שלא יתעורר כשישמע את הדלת נפתחת.
שנת הלילה. חשוב להרדים אותו בתוך המיטה שלו, לגרום לו להתיידד עם המיטה. תינוקות אוהבים להצמיד לפנים שלהם דברים רכים, אני משתמשת בחיתול טטרה גדול מאוד.
במידה והנחתי אותו במיטה והוא בוכה, להרים בעדינות, לחבק ולהניח שוב כשהוא רגוע. המטרה היא להכיל אותו ולהבין שקשה לו עם הנוהל החדש אבל אני שם איתו ולכן חשוב להיות עקביים. אם אני ממשיכה להרדים אותו עלי, הוא יבין שכך הוא נרדם, במחזור השינה הבא, הוא יבכה ויתקשה להרדם אלא על הידיים. לכן חשוב להרגיל אותו להרדם במיטה שלו. במידה והוא לא נרדם להשאר בחדר בשקט בלי שירי ערש שלא יהיו הרבה גירויים
להתאים את שעת השינה– אם הוא ישן שנת אחה"צ, לאחר לו את שעת השינה לשעה שבע, אם הוא מוותר על שנת אחה"צ, להקדים את שעת השינה. אם הוא לא רגיל לשעת השינה בערב ומתעורר אחרי שעה, להשכיב שוב לישון מבלי להוציא מהחדר, להתעקש על חזרה לשינה.
האכלה. יש אפשרות לתת תמל בלילה, אבל חשוב לא להצמיד לשינה. אם התינוק מקשר בין השינה להאכלה, אוטומטית הוא מייצר תלות וחיבור בין שני הגורמים. בקבוק משמעו הרדמה ולכן בכל פעם שיכנס למחזור שינה, יחפש את הבקבוק שיעזור לו להרדם, ללא קשר לרעב. להניח אותו על המיטה במצב של ערות. כך גם באמצע הלילה, אם מתעורר לאכול, להניח אותו במיטה בעדינות בעודו ער, לא לנסות להרדים אל הידיים או לאלתר משהו אחר. ליצור תהליך קבוע וצפוי. אם אוכל פעמיים בלילה רצוי לא להפסיק אלא להתחיל מפעם אחת כי זה שינוי גדול בשבילו.
סדר יום מוצע
8:00 קימה
8:20 ארוחת בוקר
10:00 טקס שינה
12:00 ארוחת צהרים
14:00 שנת צהרים
16:00 שנת אחהצ
18:30 שנת לילה
