אני יכולה לרשום רבות על הפרעות השינה שהיו לזוהר מיום היוולדו. למעשה עד כתיבת שורות אלה (גיל שנה וחצי) הוא נוהג להתעורר בלילה כמה פעמים. קבלנו כמה הדרכות שינה במשך הזמן הזה ואחת מהם נמשכה שלושה חודשים.
בגיל 11 חודשים, כשנוכחתי לגלות שזוהר לא ישן לילה רצוף, החלטתי לקחת יעוץ מעמיק הכולל ליווי שינה. זה משהו שנמנעתי ממנו מאחר וחשבתי שהגיל יעשה את שלו והוא ילמד עם הזמן להירדם באופן עצמאי- אך זה לא קרה.
מוכרחה לציין שבתחילה הייתי סקפטית לגבי התהליך. הייתי נוהגת להשכיב אותו לישון והוא היה מתעורר לפעמים בלי סיבה ניכרת לעין: לפעמים לאכול, המוצץ נפל או שהטמפרטורה בחדר לא הייתה נוחה לו. כל הקימות האלה החמירו בגיל 9 חודשים, וכל זה אחרי שקבלתי יעוץ שינה חודש לפני כן. חשבתי שמכאן זה לא ישתפר, יש לו טמפרמנט כזה וצריך להניח לניסיונות הכושלים.
הרפלקסולוג שלנו מאותה תקופה חשב שזו בעיית נשימה. ניסיתי להקל עליו בנושא זה בכמה דרכים כולל שמנים אתרים, טיפול רפלקסולוגיה, אוסטאופתיה, אוורור החדר מדי יום, מיזוג ואף עמדתי ליד מיטתו פעמים מספר לבחון האם נשימתו כבדה. למעט פעם אחת שהייתה לו ברונכיט, לא היה ניכר שהוא מתקשה לישון בשינה.
הייתה עוד סברה שהחדר שהוא ישן בו לא מאוורר מספיק מאחר ויש בו שטיח לכן השכבתי אותו בחדר אחר ללא שטיח. אולם גם בחדר זה היו לו קימות מרובות בין 3-5 פעמים בלילה.
לאחר מכן חשבתי שאולי יש רטיבות בחדר מפאת החורף שעמד להסתיים אך גם סברה זו ירדה מהפרק, לא היתה רטיבות והחדר היה כשיר להכיל בו תינוק.
מתוך כל הסברות האלה, והעובדות בשטח, שהקימות היו מרובות, חשבתי שהליווי לא יניב תוצאות רבות. בכל זאת חשבתי ששווה לנסות, רציתי לישון לילה שלם אחרי קרוב לשנה שאני חייבת לשמור על ערות, שלא אטעה בהחלפת הבגדים מתוך שינה או רחמנא ליצלן בהכנת הבקבוק.
תמונת מצב לפני היעוץ
שעת השינה 20:00
יקיצה ראשונה- חצות
יקיצה שניה- שעה 3:00
יקיצה שלישית- שעה 6:00
יקיצת בוקר- שעה 8:00
זמן הרדמה נמשך בין 40 דקות לשעה
צורת הרדמה
עד כה הייתי מרדימה אותו עד הידיים, מבחינתי זו היתה חוויה מעצימה לחבק אותו עד שהוא נרדם, אולם כשהוא גדל, היה קשה לי להחזיק אותו זמן רב עד להרדמות וגם לו היה פחות נוח. הוא היה זז הרבה, מה שהקשה עלי להחזיק אותו ובטח להרדים אותו.
כשניסיתי להרדים אותו במיטה שלו, הייתי עומדת לידו, שרה שירי ערש קבועים, מלטפת את הגוף, הפנים. מחכה עד שירדם ויוצאת מהחדר.
לעיתים הייתי מרדימה אותו במיטה שלי. זה היה קורה באמצע הלילה כשאני מנונמנת ולא יכולה לעמוד ליד המיטה שלו ולהתמסר להרדמה. הייתי מעבירה אותו למיטה שלי והוא היה נרדם לידי. בדרך זו ידעתי שהוא ירדם מהר, אני אשן טוב ואם תהיה שוב יקיצה לילית, אוכל להרדים אותו ביתר קלות.
האכלה
בחצות הוא נהג לבקש אוכל. לא משנה כמה ניסיתי להרגיע עם מוצץ, ליטוף או לתת לו מים, הוא התעקש לקבל בקבוק. חשבתי בהתחלה שהוא לא אוכל מספיק במשך היום ולכם זקוק להשלמה. עם הזמן שמתי לב שבערב הוא אוכל פחות מאחר והוא סומך על הבקבוק שיקבל מאוחר יותר, מעין מעגל של ביצה ותרנגולת. ביקיצה השניה לפנות בוקר, היה מבקש שוב לאכול. אני מניחה שהמנה הזו עזרה לו להרדם.
בעיה נוספת שהיתה היא החלפה באמצע הלילה. אם הוא אכל 180 לפני השינה, 180 בחצות, סביר שבשעה 3:00 הטיטול מלא. יכול להיות שזו הסיבה להתעוררות. ההחלפה היתה מעכבת אותנו בדקות נוספות של ערות וקוטעת שוב את רצף השינה. נוצרה כרוניקה של גורמים מעכבים בשינה.
המטרה שלנו– להפריד את האוכל מהשינה. התלות בבקבוק מנעה את השינה העצמאית מאחר ולא הצליח לחבר את מחזורי השינה. אם לא היה זקוק לבקבוק בשביל להרדם, היה מצליח לעבור למחזור השינה מבלי שיהיה תיווך חיצוני כלשהו. ולכן רצינו לנתק את התלות שלו בבקבוק ובכך לצמצם את ההתעוררויות המרובות.
ההמלצות שקבלנו
הוסבר לי שנוצרה תלות בהאכלה הלילית. לא זו בלבד שנהגתי להרדים אותו על הידיים, הוא היה נרדם עם בקבוק ולכן נוצרו קימות מרובות. ברגע שהאוכל גרם לזוהר להרדם, הוא לא ידע לחבר בין מחזורי שינה. כל פעם שהוא מתעורר, אחרי שעה או שעתיים, הוא נזקק לאותו גורם חיצוני שיחזיר אותו לשינה. ולכן המטרה להפריד בין רעב להרגל. רק לאחר שיעלמו הגורמים המעכבים, נגיע לפסגת שאיפותינו בתהליך והיא שינה עצמאית.
היה עלינו להתגבר על מספר מכשולים:
- שינה במיטה שלו
- הרדמה ללא מגע
- הפרדה בין התמל לשינה
שלב ראשון- זיהוי סימני עייפות
חלק קריטי במעבר לשינה. שפשוף עיניים, גרד באוזן, גרד בראש, פיהוק, הנחת הראש על הרצפה הם סימני עייפות קלאסיים. חשוב לזהות אותם ולתת להם מענה כמה שיותר מהר ולהשכיב לישון בטווח של חצי שעה מזיהוי הסימנים. היענות מוקדמת לעייפות, תקל של תהליך ההרדמה ותיטיב עם איכות השינה שלו.
שלב שני- טקס שינה
לטקס שינה קבוע יש חשיבות גדולה בתהליך השינה. על מנת שהוא יבין מתי נגמר היום ומתחיל הלילה חשוב שהסדר יהיה קבוע ובאותם הזמנים. בנוסף חשוב לערוך אותו בחדר השינה על מנת למנוע גירויים וליצור אווירה רגועה ונינוחה.
מעל הכל, ליהנות מהטקס, להפוך אותו לחוויתי ומרגיע.
לוז מוצע:
18:15 ארוחת ערב
18:30 בקבוק
18:45 מקלחת
19:00 הלבשה
19:15 סיפור
19:30 לילה טוב
כמה הערות חשובות
-
- אם אנו קצרים בזמן, להתחיל את הטקס מוקדם, עדיף להיות רגועים כדי שהתינוק יכנס לשינה רגוע.
- שנת היום תתואם לשנת הלילה. אם הוא ישן שנת צהרים איכותית, מומלץ להשאיר אותו עירני עד הערב או לאפשר שינה קצרה אחה"צ ולהתחיל את טקס השינה בשעה מוקדמת.
- אם הוא נרדם לחצי שעה זה כאילו לא ישן כלל.
- בערבים הראשונים ההשכבות אמורות להיות ממושכות ויש להערך לכך מראש.
- יכולה להיות רגרסיה בתהליך ולכן חשוב לשמור על הכללים.
שלב שלישי- הרדמה במיטה
בשלב זה נדרשתי להניח אותו במיטתו עד להירדמות. היה לי חשוב שזוהר לא יבכה, קשה לי לראות אותו בוכה, גם אם לכאורה הוא לומד מתוך זה, הבכי זה דרך להביע את עצמו וכל שאר התיאוריות לא עוזרות לי בזמן אמת. לכן השתמשתי בכלים שאני מכירה, לחשתי לו מגיל אפס שאני אוהבת אותו והוא חשוב לי, בטוח שהוא יקבל את המסר לגבי הרצון שלי שיישן במיטה שלו מבלי שאצטרך להרדים אותו על הידיים.
אחרי הטקס שינה לקחתי אותו לחדר, הדלקתי דפיוזר עם שמן לבנדר, הכנתי לו בקבוק, חיתול, מוצץ, נישקתי אותו והכנסתי למיטתו. הוא לא הבין מה עשיתי, למה אני לא מחזיקה אותו על הידיים עד שירדם, כמו שהוא רגיל. בכל פעם שהתחיל לבכות הרמתי אותו והרגעתי. המשכתי ללחוש לו, אני אוהבת אותך וסומכת עליך, אני בטוחה שתצליח להירדם. הוא נעמד על המיטה מנסה להמציא משחקים, מושך את ידיי ואז בוכה שוב מרימה אותו בידיים. כך במשך שעה עד שהוא נרדם. הודיתי לאל שהוא נרדם וגם אני סגרתי את היום.
בלילה שאחריו הטקס נמשך שעה אבל ללא בכי, רק משחק. הוא נעמד על המיטה, עשה לי פרצופים, ניסה להצחיק אותי ולהמציא משחקים. ידעתי שאני מוכרחה להוביל אותו למקום הנכון, דבקתי בעמדתי, ליטפתי וניחמתי והוא נרדם. לפעמים אחרי 40 דקות, היו לילות שפחות מזה וכך גם השינה היתה איכותית. במקום להתעורר חמש פעמים, הוא התעורר פעם אחת לאכול ואז גם החלפתי באותה הזדמנות. בזכות זה, הייתי שבעה מהשינה, בטוחה שגם הוא וגם שנת הצהרים שלו התארכה פלאים, במקום לישון 40 דקות, הוא הכפיל את מחזור השינה.
הנחיות לשלב השלישי
כשמניחים אותו במיטה והוא מתחיל לבכות בדרך, יש להשלים את הפעולה, לא לעצור ולהרים שוב כי אז הוא מקבל את המסר אם אני בוכה מחזיקים אותי כל הזמן על הידיים. המסר הוא המקום שלך להרדם הוא הוא על המיטה ולא על הידיים שלי, אני סומכת עליך שאתה יכול להרדם במיטה.
אם הוא בוכה כשהוא במיטה, לנסות להרגיע בתוך המיטה. אם הוא לא נרגע, להרים אותו, לחבק ולשדר רוגע ושלווה. מומלץ לא לנסת דברים אחרים, לא לשדר לו לחץ או בהלה, אלא להיות רגועים במשך כל התהליך.
מסקנות לשלב השלישי
- בכי לא נעים לשמוע, הוא גורם לנו לחוסר אונים ואנו מיד רוצים לפתור, לתקן, להקל. אני מציעה להסתכל על הבכי בעין אחרת. להקשיב לבכי, כמה זמן הוא נמשך, האם הוא משתנה, האם מתעצם או נחלש. הרי אנו רוצים לתמוך ולחזק את התינוק שלנו ולתת לו מענה, לכן הקשבתי, בכי ראשוני- הרגעה במיטה. בכי שנמשך כמה שניות- הרמתי לידיים, הרגעתי וניחמתי אותו.
- להאמין, לעמוד איתנה מולו ולתת לו את הבטחון שאני סומכת עליו ועל התהליך. אם אני לרגע מראה שאני לא יודעת מה לעשות או מהססת, זה מהדהד אליו וגם הוא מרגיש כך. אם אני מהנהנת עם הראש בצורת "כן" הוא מבין שזו הדרך והכל יסתדר.
- ליהנות, הילדים הם המראה שלנו ועדיף להכנס לחדר שאנו רגועים ושלווים, להיות בהכרת תודה, לנשום עמוק, הזמן עובר מהר מאוד, הם גדלים מהר ולכן אני מציעה ליהנות מכל רגע, לא חשוב מה הקושי שחבוי.
שלב רביעי- ניתוק מגע
בשלב הרביעי, השכבתי אותו במיטה, נשארתי לידו עד שירדם וכל זה ללא טפיחות או ליטופים. הוא הבין את המסר מהר והרגשתי שהוא סומך עלי וסומך על התהליך, הוא יודע מה הולך לקרות.
כמה עקרונות מנחים:
- אם נרדם לחצי שעה והתעורר, זה לא נחשב שהוא עבר מחזור שינה.
- במידה והוא בוכה, להרגיע, אפשר במיטה ואם הבכי נמשך להרים אותו על הידיים. בכל מקרה לא להשאיר אותו בוכה, אנו רוצים לתמוך, לחזק ולעודד.
- אם הוא בוכה בדרך למיטה, להניח ואז להרים, כדי שיתיידד עם המיטה שלו. בכל מקרה להחזיר כשהוא רגוע.
- אם קשה להרגע, להוסיף קול, כמו בשלב הקודם, שיר ערש או שששששש.
- להשאר לידו עד שירדם.
שלב חמישי- תמל
לעקוב אחרי הרגלי האכילה במשך היום. לבדוק שאכל מספיק בארוחת הלילה, להכין ארוחה עשירה ומזינה, עדיף חלבון שישביע לאורך זמן. במידת הצורך אפשר להכין תמל. לבדוק האם הוא אוכל תוך כדי רעב, האם עוצם עיניים, האם הוא משחק עם הבקבוק. לנסות להבין האם הוא רעב או מנסה להרדם באמצעות הבקבוק. זה המפתח להרדמה בהמשך.
האכלה לילית
אם הוא מתעורר ומבקש לאכול אחרי שלוש שעות מהאכלה האחרונה, לתת לו בקבוק. בין השעות 3:30 ל 5:30 לפנות בוקר כמות המלוטונין יורדת ולכן לא נותנים בקבוק, וזאת כדי לא לקבע התעוררות.
חשוב לבדוק שהוא אוכל בקצב שהוא רגיל אם הוא עוצם עיניים ולא באמת אוכל, זה נשנוש ולכן מומלץ להוציא את הבקבוק
התעוררויות בלילה
כשהוא מתעורר בלילה לפעול באותה דרך, להרגיע במיטה ובמקרה הצורך להחזיק על הידיים עד שירגע ואז מחזירים למיטה. מרגיעים עם מגע וקול.
עמידות
יכול להיות שמשהו עבד בעבר מעולה ועכשיו כבר פחות. נתקלתי בהורות הרבה פעמים בהנחה הזו ולכן כל פעם הייתי צריכה להמציא משהו מחדש. כמו למשל בנסיעות ארוכות הייתי שרה לו שירים בשביל שיהיה רגוע אבל בשלב מסויים זה הפסיק לעבוד והייתי צריכה לחפש טריק אחר. בדיוק לנושא ההרדמות.
מעבר לשינה עצמאית
התחלנו את התהליך שלנו בתחילת חודש מאי. הלילות הראשונים היו כה קשים.
כל לילה, אחרי טקס שינה, נדרשו לי 40 דקות להרדים אותו. הוא היה רגיל להרדם על הידיים שלי ופתאום אני מניחה אותו במיטה, עומדת לידו וממתינה שישכב במיטה. אפילו למצב מאוזן הוא לא הגיע, אלא עמד על המזרן וסרב להרדם. בכל פעם שבכה, הרמתי אותו, כשנרגע החזרתי למיטה וחוזר חלילה כך במשך 40 דקות עד שהוא נרדם. כך עברנו את השבוע הראשון.
בשבוע השני, הוא הבין את השינוי וזמן ההרדמה התקצר, אולם מאחר והוא התקרר, היקיצות נבעו מחרחור. עשיתי לו אינהלציה ושוב פתחנו פער בזמן ערות בלילה.
בשבוע השלישי זמני ההרדמה התקצרו לחצי שעה, והתעורר פעמיים לאכול. ואז החלו כאבי שיניים. היו לילות שהתעורר בבכי, הבנתי שזה נובע מכאבי בקיעת שיניים. ניסיתי כמה משחות, ללא הצלחה, לפעמים נרדם אחרי שעה ולפעמים אחרי שעתיים. התנחמתי בעובדה שהוא מתחיל להפנים את הרגלי השינה הנכונים והתזמון פחות טוב.
בשבוע הרביעי היתה לנו שגרה של הרדמה קצרה במיטה שלו עם נוכחות ומגע כמובן, ושתי התעורררויות במהלך הלילה לבקבוק.
מסקנות שקבלתי מהחודש הראשון
- שמרתי על עקביות, לא משנה כמה זה היה קשה לי לטפל בו מתוך שינה, אחרי שאני צוברת עייפות של כמעט שנה, ידעתי שיש לנו מטרה ואני דובקת בה.
- העקביות הזו היא שבנתה את התהליך. ידעתי שכאשר אנו נצמדים לתהליך, הכל מתנהל כשורה. הוא קבל ודאות ובטחון, הוא ידע למה לצפות וזה החלק שהניע אותו להתקדם ולהצליח.
- אם אני עקבית, הוא יודע שגם אם יקח יותר זמן, אני שם בשבילו, אנחנו ביחד בתהליך.
- שגרה ועקביות מקנה הרבה בטחון לתינוק. השתדלתי בשעות הערב להיות בבית ולהתמסר לטקס השינה.
- להנות מהתהליך, להביא הרבה כיף, שמחה והנאה.
בחודש השני זוהר סבל מאוד מכאבי שיניים בלילה. הוא היה מתעורר עם חום ומתקשה לישון. לפעמים נשאר ער בין חצי שעה לשעה. היו ימים שהתקשה לאכול ולכן אכל יותר בקבוק מאוכל מוצק. ובכל זאת, השתדלתי לשמור על הכללים הבסיסיים כדי שלא תהיה נסיגה.
בהדרגה הצלחנו להוריד את הבקבוק הראשון, נשאר לנו להוריד רק את הבקבוק לפנות בוקר. היו עדיין התעוררויות בלילה, אבל רק אחת מהם למטרת אכילה וזו היתה התקדמות ניכרת.
עברנו לשלב הבא- להניח במיטה, להשאר לידו עד שירדם ואז לצאת מהחדר. בלי מגע, בלי ליטופים או נדנוד. אם הוא לא רגוע, להשאר לידו. אם הוא רגוע, להגיד לילה טוב ולצאת מהחדר.
ואז חווינו את הרגרסיה הראשונה. זוהר היה מצונן והליחה הפריעה לו לישון. היה קשה לו להרדם בשנת הבוקר ומאז התחילה כרוניקה של שעות שינה לא סדירות שגלשו לתוך הלילה.
בנוסף, הוא הוריד את שנת הבוקר, מפאת גילו, גיל שנה. שנת הבוקר התאחרה ולפעמים התאחדה עם שנת הצהרים. הוא היה מגיע עם עייפות לערב וגורר אותה למשך הלילה. הצינון והליחה, הקשו עליו להרדם והוא פנה להרגלים הישנים שלו, הרדמות עם עזרה. נוצר הרבה תסכול בשביל שנינו. חשוב מאוד לא לייצר קיצורי דרך כי אז הולכים אחורה עם התהליך.
בחודש השלישי החל להרדם עצמאית. אבל אז נכנסו עוד גורמים מעכבים בשינה. מאחר ושעת אחהצ הצהרים נבלעה בתוך שנת הבוקר, הוא היה ישן אולי שעה אחת במשך היום ולא מצליח להרדם שוב. בלילה היה לו קושי להרדם. לכן הייתי מקדימה את שנת הלילה לשעה שש. אם אחהצ לא הצליח להרדם, התחלתי את טקס השינה בחמש וחצי ובשש הייתי משכיבה לישון. שוב התארכו שעות ההרדמה. במקום הרדמות של דקות ספורות, חזרנו לחצי שעה עד שעה, בגלל שהוא היה בעייפות יתר.
היו ליליות שהיה מתעורר בחצות ומתקשה להרדם, לפעמים למשך שעה או שעתיים. לפעמים היה נראה שהוא רעב, אולי ארוחת הערב לא הספיקה, או שכעת הוא גדל והוא זקוק למנות אוכל גדולות יותר, בצירוף ההתקררות הממושכת, נתתי לו בקבוק כי היה רעב ושוב חזרנו אחורה.
כך גם שנת הצהרים, היה מתקשה להרדם. לפעמים הייתי יוצאת איתו לטיול בעגלה, כדי שתהיה לו שינה איכותית וטובה. בשעות היום אין מלוטונין אז קשה יותר להרדם וצריך להיות סבלניים.
בשלב הזה היה לי קשה מאוד להיות סבלנית. אחרי שנה שאני נוהגת לקום מספר פעמים בכל לילה, ולא רק בשביל להרגיע, שהרי זוהר יודע להשתמש במוצץ תוך כדי שינה וגם לשתות מים, אלא בשביל להכין בקבוק, להחליף טיטול או לעשות אינהלציה. תמיד היה בי פחד שאני עייפה מכדי לעמוד בהוראות של הכנת תמל או שאוריד ממנו את הטיטול ואשכח להחליף לחדש. ירדתי במשקל, הייתי חסרת סבלנות, עייפה, לא מרוכזת ומיואשת. תליתי תקוות רבות על הליווי שקבלנו ונוכחתי לדעת שיש בו הרבה חורים.
תמיד אמרו לי שבגיל שנה השינה מסתדרת באופן אוטומטי, זה עניין ביולוגי או התפתחותי, איני יודעת. אולם לא אפשרתי לכל ההנחות האלה לקרות, נעזרתי בסיוע חיצוני שגם הוא לא עבד. הייתי מתוסכלת בשביל שנינו. חשבתי רק על השינה של זוהר, איך אני מצליחה לעזור לו לישון טוב יותר, שינה טובה ואיכותית.
ידעתי שאם קשה לי, קשה לו שבעתיים. הרי הוא חדש בעולם ואינו מכיר את חוקי השינה. שינה טובה מעניקה כוח למשך היום, מערכת החיסון מתחזקת בשינה ואף המוח מתפתח ומתפקד טוב יותר אחרי שינה איכותית. היה עלי להיות סבלנית ולתמוך בו כחלק מהתפקיד שלי כאמא. לומר לו- אני כאן בשבילך, תומכת בך ואנחנו נעבור את זה יחד.
הלילות הבאים היו מאתגרים מאוד. היתה לו נסיגה באכילת מוצקים, אני מניחה שהחל להצמיח שיניים ולכן העדיף לאכול תמל. בהדרגה הפסיק לאכול חלבון מהחי ועבר לפחמימות, עד שצמצם את הארוחות שלו לאורז ופסטה. הייתי משלימה לו עם תמל כמעט כל ארוחה ובטח שבלילה. בנוסף, היה לו קשה להרדם עצמאית ולכן הייתי חייבת להרגיע אותו עם נוכחות ואז מגע. וכך חזרנו לנקודת ההתחלה. נרדם עם עזרה, אכל בקבוקים והתעורר לפחות פעמיים לאכול בלילה.
פניתי לרופאה של זוהר. היא שמעה את המקרה והפנתה אותנו להתפתחות הילד. התשובה נראיתה לי תמוהה, אם העניין הסתדר בעבר, למה ליצור לייצר לנו עוד בדיקות שיאריכו את התהליך. בבדיקה כללית שהיא ערכה באותו ביקור, נמסר לי שהוא מקורר וקצת חלש.
בקשתי הפסקה של כמה ימים מהתהליך. הרגשתי שאני לא יכולה לאסוף את עצמי ולפעול בהגיון. העדר שעות שינה רציפה לאורך זמן והדאגה האינסופית מתי הכל ישתפר, הביאו אותי לידי חולשה ותשישות גבוהה.
אחרי שבוע חזרנו למסלול. ניסינו להוריד את הבקבוק שנהג לאכול לפנות בוקר ללא הצלחה. אני מניחה שהיה רעב מאחר ולא היתה הזנה טובה של מוצקים במשך היום. הוא התחיל להיות בררן באוכל והעדיף בעיקר בקבוקים שלא הביאו אותו לידי שובע.
שבועיים לאחר מכן הוא התחיל ללכת לגן ואז עמד בפנינו אתגר חדש, בנוסף ליקיצות הליליות.
