אחרי שהכנסתי את זוהר למסגרת והיה לי יותר זמן פנוי, נהגתי לחשוב מה עשיתי באותו זמן לפני שנה, חמש שנים ואף יותר. תמיד עלתה לי אותה מסקנה, טוב לי עכשיו, אני נמצאת במקום שאני רוצה להיות ומכאן זה רק ישתפר.
אולם מה לגבי העבר. הרי לא יכול להיות שאני זוכרת רק דברים קשים ועצובים, בטוח שיש משהו אחד שאני יכולה להזכר בו ולשמוח ממנו. זה שגוי לחשוב שהגשמתי חלום, עכשיו החיים שלי החלו וכל החוויות שצברתי עד כה, בטלות בשישים.
אני מאוד אוהבת לצפות בסרטים, זו אחד התשוקות הגדולות שלי, בעיקר קומדיות פשוטות שלא מצריכות מחשבה רבה. כשהייתי רווקה היה לי זמן פנוי יותר מהיום ולכן ביליתי לא מעט מול הטלויזיה באמצעות שירותי סטרימינג. היא זכורה לי כחוייה חשובה שנועדה גם לשם הנאה וגם למטרות למידה.
מעבר לזה, יכלתי לאפשר לעצמי ללמוד קורסים ברצף, לפעמים כמה במקביל, גם פרונטליים וגם ברשת. למדתי משחק וכתיבה ועוד קורסים בהעצמה אישית. הימים שלי היו גדושים בפעילות, שהיום איני יכולה לאפשר לעצמי מפאת קוצר בזמן.
הפכתי את המנהג להרגל. להזכר בעבר ולהנות ממנו, מהזמנים שיכלתי להרדם בסלון מבלי שזה יפריע למישהו, לשטוף את הכלים ביום המחרת או להעביר ערב בבהיה בנוף מהמרפסת. היו רגעים טובים בעבר שלי ואני שמחה עליהם ולפעמים מתגעגעת אליהם.
מתוך המסקנה הזו, ניקרה במוחי השאלה התכופה, מה אני יכולה לעשות עכשיו בשביל העתיד שלי. אם בעבר היה לי פנאי, יכלתי בזמן הזה לרכוש השכלה, לצאת עם חברים ואפילו להשקיע שעות בעבודה, היום ההעדפות שלי השתנו. סדר היום שלי כאם השתנה לחלוטין, גם אם זוהר נמצא במסגרת, יש לי התחייבויות קודמות.
לכן אם לפני שנים יכלתי לעשות "הפקדות" של למידה והתפתחות, היום אני נהנית מאותה הפקדה ומשקיעה את המשאבים שלי בנושא אחר. בדומה לניהול חשבון הבנק שלנו: בתקופות טובות אנו חוסכים למען העתיד, כדי שבעתיד נוכל להנות מאותה תכנית למטרות שלנו.
היום כאם ההפקדות שלי שונות. למשל אני מקפידה לתעד כל רגע עם זוהר. הוא גדל מהר וכל יום שונה מקודמו. אני נהנית מילדותי השניה איתו, להקשיב לציפורים, ללכת בטבע, ללמוד ריחות חדשים או פשוט ליהנות להיות איתו.
