היה לי חלום. חלום אוטופי קסום וחלומי. בחלום הזה זוהר נשאר איתי בבית עד גיל שנתיים. רציתי שהשנתיים הראשונות בחייו יהוו יסוד איתן להמשך חייו, לטעת בו בטחון, להקנות לו ערכים וכמובן לצבור חוויות יחד. כשהוא היה בן חצי שנה החלטתי שאני לא חוזרת למקום עבודתי, בעיקר מפאת המרחק, ולכן חשבתי למצוא עבודה שאוכל לעבוד מהבית או להתחיל למכור מוצרים שאני מכינה בעצמי. וכל זאת בשביל אוכל להיות איתו כמה שיותר בשנתיים הראשונות.
חלף לו הזמן בבית וראיתי שהכול הופך להיות יותר מאתגר. זוהר הנסיך שלי אינו תינוק מלאך, הוא יודע מה הוא רוצה ואין לו בעיה להילחם על כך. עם הזמן כל שיח איתו הפך להתנגדות אוטומטית. למעשה עוד מלידתו ניכר עליו שהוא דעתן ופועל נחרצות להשיג מבוקשו. השאלה שעמדה בפני כאמא היא האם אני נלחמת בו או מתירה לו, במילים מוכרות "מציבה לו גבולות".
מבחינתי זו אינה היתה שאלה כלל, ידעתי בברור שאני מעודדת את החופש לחקור, להתנסות, להבין. אבל זה הצריך ממני משאבים, למשל- הוא מאוד אוהב לשבת ברכב ולשחק עם ההגה. כמעט אחרי כל פעילות הוא היה מסמן לי שזה הזמן ל"שיעור נהיגה", הייתי מושיבה אותו על רגליי והוא היה לוחץ על כל הכפתורים, מפעיל מגבים, לוחץ על הצופר, מדליק את הרדיו. בשבילו החקירה הזו היתה מעניינת וחשובה בעוד שאני חיכיתי רק להגיע הביתה ולהשכיב אותו לישון שיהיה לי מעט פנאי לעצמי.
שנית, החיפוש האינסופי בכל בוקר מה לעשות, לקחת אותו למקומות חדשים, לפגוש חברים או בני משפחה, ללכת למשחקיה, שיעורי שחייה, מעגל אימהות, טיול בשכונה, גן שעשועים, ביקור אצל סבא וסבתא בעבודה, גם כן התיש אותי.
בנוסף לאתגר של חיפוש תעסוקה יומיומי, בל נשכח את הפרעות השינה שפקדו אותנו. אף על פי שנעזרנו ביועצות שינה, היו הרבה מניעות לשינה הרצופה. נדיר מאוד שזוהר ישן לילה שלם ברצף, לא משנה באילו כלים השתמשתי. בכל בוקר הייתי מתעוררת עייפה, מתקשה לקום מהמיטה קל, וחומר לסדר את המחשבות.
הגעתי לתשישות גבוהה מאוד. אכלתי לא מסודר, רוב הזמן הייתי עייפה, התקשיתי בארגון סדר היום והלכתי שפופה כל הזמן. חשבתי לעצמי רבות- זו השנה המאושרת בחיי ובה כמעט הכול לא הסתדר לי. הבנתי שאני צריכה לחשוב אחרת. ואז עלתה בי ההחלטה לשלוח אותו לגן בתחילת שנת הלימודים, בגיל שנה ושלוש.
כמו שציינתי רבות, התחלתי את טיפולי הפוריות מבלי לחשוב על העתיד. רציתי להיות אמא בכל מחיר, והמונחים האלה, "אמא בכל מחיר" או "החלטה" קבלו משמעות שונה כאשר עברתי לילות לבנים במשך חודשים ארוכים. בתחילת גזים, אחכ כאבי שיניים, התקררות, כאבי אזניים והרשימה עוד ארוכה.
אולם כשהגעתי לשלב בו אני מותשת, חסרת אנרגיה ומרגישה שאני מאבדת את עצמי, הבנתי שלהיות אמא טובה זה לא רק לתת לו על מה שהוא צריך, אלא גם לתת לי מה שאני צריכה. וזה בדיוק מה שהחלטתי לעשות.
