כשגמלה בליבי ההחלטה להיות אמא, חשבתי איך אני רוצה לחנך את הילד/ה שלי, האם הדפוסים מהעבר יכו בי שוב, חרף המסע הפנימי שעברתי או שאצליח לזהות אותם מראש ולהימנע מהם. שנים הרהרתי בכך, ידעתי שאני רוצה שהוא/היא יהיו חופשיים בעולם, נטולי חרדות ושירגישו נוח עם עצמם.
בימים הראשונים להיוולדו, גיליתי על זוהר שהוא דעתן. עוד בבית היולדות נוכחתי לגלות שהוא יודע בדיוק מה הוא רוצה וגם איך להשיג את זה והחלום האוטופי שציירתי לעצמי החל להיטשטש: לחשתי כמה פעמים "שיהיה לי בהצלחה" כשראיתי את הרצון העז שלו עומד מולי ומתעקש על זכותו להתהוות.
בימי שישי אנו יוצאים לקורס שחיית תינוקות. שמחתי לגלות שהתברכתי בתינוק אתלטי ומיד כשמלאו לו 3 חודשים, רשמתי אותו לקורס שחייה. יש לנו רוטינה ליום הזה- עם סיום החוג אנו נוסעים הביתה, אני עושה לו אמבטיה ואז משכיבה אותו לישון. השבוע הכל התנהל כשורה עד לרגע שזוהר ראה את החולצה מתקרבת אל גופו, כשניסיתי להלביש אותו לקראת השינה, הוא התחיל לבכות וסרב בכל תוקף ללבוש אותה. אלה אותם רגעים שאני כאמא צריכה לקבל החלטה לכאן או לכאן.
שמתי לב שזמן עם תינוקות הוא גמיש מאוד: לוקח זמן להרדים אותם או לחכות שיתעוררו בקצב שלהם, גם כך טקס השינה, הארוחות ולפני שיוצאים מהבית צריך לקחת טווח של שעה, לפחות במקרה שלי.
ברם קבלת החלטות מסוג זה דומה לשדה הקרב מאחר וצריך לקבל החלטה בשבריר של שניה, לא משנה מהם התוצאות. הספק עלה בי כמו גל גבוה שאיני יודעת אם לקפוץ מעליו או לצלול: האם אני חוזרת לנתניה של שנות השמונים בה אסור לאכול בלי חולצה או לזרום אתו, שיישאר עם טיטול.
החלטתי לא להלביש אותו, שישאר עם טיטול בלבד למרות שעברתי על אחד החוקים שלי. אולם הרצון שלי שירגיש חופשי עם עצמו ועם הרצונות שלו גבר. הוא נרגע בשניה כשהרחקתי ממנו את החולצה. האכלתי אותו בשקט ואז הלבשתי לו את החולצה. הוא נרדם מיד וישן שנת ישרים.
המשכתי להרהר בהחלטה שלי. אני רוצה שיגדל להיות אדם מנומס מאידך הרגיעה שלו, אחרי שקיבל את מבוקשו, הובילה אותי לתובנה אחרת: חשוב לי שיביע את עצמו. באותה שניה הוא רצה להגיד לי משהו שהבנתי מאוחר יותר כשנגשתי לרוקן את האמבטיה, נוכחתי לדעת שהמים היו חמים, כלומר היה לו חם בגוף וזו הסיבה לדעתי שהוא סרב ללבוש חולצה. כך או כך, הייתי גאה בעצמי שאיפשרתי לו להשמיע את הקול שלו, הרגשתי שאני נותנת לו בטחון, סומכת על הבחירה שלו והוא יכול להיות אדם ערכי גם בלי החוק הנושן הזה.
